Full Text Israel Political Brief July 2, 2013: PM Benjamin Netanyahu’s Speech at the Knesset Marking 37th Anniversary of Entebbe Raid

ISRAEL POLITICAL BRIEF

ISRAEL POLITICAL BRIEF: ISRAEL NEWS

דברי ראש הממשלה נתניהו בישיבה בכנסת לציון 37 שנים למבצע יהונתן

Source: PMO, 7-2-13
יום שלישי כ”ד תמוז תשע”ג

 
 
 

תודה לך עומר בר-לב על שיזמת את הכינוס הזה ותודה לכם ידידיי שדיברתם כאן, ריגשתם אותי מאוד. למבצע החילוץ באנטבה היו השלכות גדולות, על אחת מהן למדתי באנטבה כשהוזמנתי לפני כמה שנים לטקס מיוחד במינו על ידי נשיא אוגנדה, מוסבני.

בטקס הזה שמו שלט זיכרון ליוני ולחטופים שנספו באנטבה על מגדל הפיקוח. הטקס היה טקס של הצבא האוגנדי, יש להם טקס מיוחד לכבוד הנופלים, לכבוד חייל שנפל. מרגש מאוד.

ואחרי הטקס אמרתי לנשיא בגילוי לב: “תראה, אני רוצה שתדע שבעיניי זה לא דבר של מה בכך שבמדינה זרה, המדינה שלך, חיילים שבאו ממדינה אחרת ופשטו לתוכה, והרי יוני וחבריו הרגו עשרות חיילים אוגנדים. והנה אתם מעלים פה שלט זיכרון”.

הוא אמר: “כן, זה נכון. אבל אני רוצה שתבין מה המשמעות לנו: אחת, המשמעות של המלחמה הכוללת בטרור, שאנחנו עדיין בתוכה ונאבקים בכוחות כאלה גם כן. אבל הייתה משמעות נוספת – אנחנו נלחמנו במשך שנים נגד הרודן הזה אידי אמין במעמקי הג’ונגל ולא יכולנו לו. כשאנחנו שמענו על הנחיתה של כוחות צה”ל באנטבה ועל המעשה שעשו, אנחנו ידענו שנפיל אותו, אנחנו נגבר עליו, אז ידענו”.

בדרך לאנטבה יוני אמר לאחד מחבריו שאם הוא יראה את אידי אמין הוא יהרוג אותו. הוא אמר לו: “איך אתה מעלה דבר כזה?”. הוא אמר: “הוא פושע מלחמה, אם אני אראה אותו – אני אהרוג אותו”. הוא נהרג שם, אבל חבריו השלימו את המשימה להחזיר את חטופינו הביתה.

וחצי תריסר, נדמה לי, מבוגרי היחידה משרתים כאן בכנסת היום, ביניהם חברי הכנסת בר-לב ושאול מופז שהשתתפו במבצע עצמו. אני חושב שזה לא מקרי, בכל זאת היחידה היא יחידה קטנה מאוד. גם בכנסות קודמות היו בוגרים שלה, ואני חושב שהדבר הזה הוא תוצאה של יכולת של התמקדות במשימה ותעוזה, קבלת אחריות אישית והיכולת לרכז עבודת צוות להשגת מטרות לאומיות עליונות. ואני אגב מאמין שברגעי מבחן כאלה ואחרים, העובדה שאנחנו נמצאים בשני צדי מתרס היא חסרת משמעות, כי אנחנו באותו צד של המתרס ברגע ההכרעה.

בכל אופן ליחידה יש זכות חשובה, יחד עם יחידות אחרות של צה”ל. אבל כשאני שמעתי על המבצע, הייתי אז סטודנט בארה”ב, שמעתי כמובן על החטיפה, אבל שמעתי שכוחות צה”ל שחררו חטופים באנטבה. אני צלצלתי מייד לאחי עידו ושאלתי אותו שאלה אחת, “נו, הם חזרו כבר?”. הם חזרו, זה היה ברור מי זה הם. הוא חזר, גם זה היה ברור. הוא אמר לי “עדיין לא”. אבל היה לי ברור שמדובר ביוני וחבריו.
ליוני היו הרבה מבצעי חילוץ, יותר מאחד או שניים. אחד, כמה שעות לפני סוף מלחמת ששת הימים במוצב ג’לבינה ברמת הגולן, כשהוא ניגש לחלץ קצין לצדו שנפגע מאש סורית, והוא עצמו נפגע שם וגמר את המלחמה כנכה צה”ל שלא ישרת יותר. ועד חילוצו של יוסי בן חנן תחת אש בתל שאמס במלחמת יום הכיפורים, שעבור החילוץ הזה הוא קיבל את עיטור המופת.

אבל היחידה עצמה חילצה חטופים, ועל כן היה ברור שהיא תצא למבצע הזה, אם יש לו התכנות, ואכן מה שקרה הוא, שכפי שתואר כאן על ידי חבר הכנסת מופז וגם חבר הכנסת בר לב, היה לחץ מלמטה, מהצבא, מהיחידה, גם ממפקדי חיל האוויר, מבני פלד זכרונו לברכה, והטייסים שהביעו ביטחון ביכולתם לבצע את המשימה חרף הסיכונים, והם היו שם.

אבל צריך לתת את מלוא הקרדיט לראש הממשלה דאז יצחק רבין זכרונו לברכה, ושר הביטחון שמעון פרס, שקיבלו החלטה מאוד נועזת, כי אף פעם, אף פעם לא יודעים באמת. באנטבה משאית אחת על המסלול הייתה יכולה לסכל את המשימה – ולכן לא היה ביטחון, וההבדל בין הצלחה לכישלון הוא כחוט השערה. יש כאן אנשים ששירתו בצבא והם יודעים בדיוק על מה אני מדבר, כחוט השערה.

אבל ההחלטה לבצע את המבצע נבעה מהאפשרות שניתן לבצע ושיש חשיבות עליונה, לזקוף את קומתה של ישראל. הרי המבצע הזה היה מלווה בסלקציה – 30 שנה אחרי השואה, 30 וכמה שנים, טרוריסטים גרמנים עושים סלקציות בין יהודים ולא יהודים, משאירים את היהודים, מאיימים לרצוח אותם.

והמשמעות היא לא רק לאוגנדים ולא רק לטרור, אלא לנו, קודם כל כיהודים, מה המשמעות של המדינה הזאת, מה היא יכולה להשיג ברגעי מבחן. ובכן הממשלה שילחה את צה”ל אלפי קילומטרים ממדינת ישראל, כדי לחלץ יהודים – והכוח ביצע את משימתו, חילץ את החטופים, חיסל את המחבלים, הרג את המשמר האוגנדי המיידי, פוצץ את חיל האוויר וחזר למדינת ישראל.

האיומים עלינו ב-37 השנים שחלפו נמשכים, אבל הדוגמה של אנטבה אומרת שאנחנו יכולים להם. וגם היום אני אומר שאין מקום שהזרוע הארוכה של מדינת ישראל לא מגיעה אליו ולא תגיע אליו כדי להגן על מדינת ישראל. היום הזה היה יום חג למדינת ישראל ולשוחרי החופש והקדמה בעולם.

עבור כמה משפחות בישראל זה היה יום של תוגה ויגון נוראיים. משפחתה של דורה בלוך זיכרונה לברכה, ופסקו כהן ועידו בורוביץ’ וז’אן ז’אק מימוני זיכרונם לברכה. ואני מבקש מעל הבמה הזאת לבקש בריאות ואריכות ימים לחברנו המופלא סורין הרשקו.

היום הזה, עבורי, שינה את מהלך חיי, וחיי הוריי ואחי (עדו). 37 שנים עברו מאז, הוריי נפטרו, אבל לעולם לא אשכח את ההוד וההדר שבו נשאו את יגונם בנפול בנם הבכור יונתן”.

Advertisements

Israel Brief October 28, 2012: Tel Aviv rally marks 17th anniversary of assasinated Prime Minister Yitzhak Rabin’s death

ISRAEL BRIEF

ISRAEL POLITICAL BRIEF: ISRAEL NEWS

Tel Aviv rally marks anniversary of Rabin’s death

Source: JTA, 10-28-12

About 20,000 people gathered in Tel Aviv’s Rabin Square to pay tribute to the memory of slain Prime Minister Yitzhak Rabin….READ MORE

Gilad Shalit 5 Years Later: Jerusalem, Hundreds arrive at Shalit tent to mark 5 years since kidnapping

ISRAEL POLITICAL BRIEF

Source: YNet News, 6-25-11

Hundreds arrived at the Shalit family tent in Jerusalem to mark five years since the kidnapping of soldier Gilad Shalit.

Activists blocked the street outside the prime minister’s house while carrying signs saying: “Mr. prime minister, can one return from captivity only in a coffin?” and “Bibi, I’m sorry I’m alive. Gilad Shalit.” (Omri Efraim)

Gilad Shalit 5 Years Later: After five years of Shalit deal impasse, recent diplomatic moves bring new hope

ISRAEL POLITICAL BRIEF

Source: Haaretz, 6-24-11

Sources involved in the talks say despite extremist positions voiced by both sides, the outlines of the deal have long been known: the release, in two phases, of 1,000 Palestinian prisoners in exchange for Shalit.

 

The fifth year of Gilad Shalit’s captivity, which ends today, brought no better news than its predecessors. It had the usual mix of lip service and grand protests – yielding nothing except publicity for their creators and unfounded, optimistic reports about supposed progress in the negotiations.

There were a few developments between last June and now, but effectively the negotiations remained where they ran aground in December 2009, with what appears to be a nearly unbridgeable gap between Israel’s maximum offer and Hamas’ minimal demand.

Gilad Shalit Jabalya residents walking yesterday past a mural depicting captured soldier Gilad Shalit.
Photo by: Reuters

Sources involved in the talks say that despite the extremist positions being put forth publicly by both sides, the outlines of the deal have long been known, and that it’s clear to everyone they contain the only possible solution: the release, in two phases, of 1,000 Palestinian prisoners in exchange for Shalit.

The sources expressed the hope that no reckless measures will impede the talks. Were they warning against an attempt to abduct another Israeli soldier?

For now, it appears that disagreement over the fate of a few dozen senior prisoners, arch-terrorists, is holding up the deal. Will they all be freed? Will those from the West Bank be exiled to the Gaza Strip or abroad?

Perhaps only a radical combination of external circumstances, such as continued unrest in the Middle East or real movement in the relationship among Israel, the Palestinian Authority and Hamas, could bring the negotiations out of their coma.

There were a few localized changes on the negotiations front: Senior Mossad official David Meidan replaced Haggai Hadas as chief negotiator; Egypt returned to the picture in providing assistance to German mediator Gerhard Conrad, giving a big boost to Cairo’s relations with the Hamas leadership in Gaza. But the key is still the parties’ willingness to move forward.

For now, Prime Minister Benjamin Netanyahu appears unwilling to cross the line he drew a year and a half ago. Hamas, particularly the armed wing of the organization that is holding Shalit, continues to make unreasonable demands….READ MORE

Taglit Israel celebrates 10th anniversary

Buenos Aires awards cultural prize to artists inspired by organization’s trips to Israel

Source: Ynetnews, 12-28-10

Taglit-Birthright in Argentina marked its 10-year anniversary recently with a series of events, including the opening of an art exhibition inspired by Taglit at the Carla-Ray Gallery in Buenos Aires, which received honors from the city.

The event was attended by the Israeli ambassador to Argentina, Daniel Gazit, and the vice president of Taglit Marketing and Development, Prof. Ada Spitzer.

To celebrate its tenth anniversary, Taglit-Birthright Israel initiated a unique project in Argentina, combining social responsibility and art.

A group of students from the ORT Jewish High School in Buenos Aires created models of aircraft made of wood. Dozens of leading Argentine artists, Jews and non-Jews, painted on the planes, their inspiration being “the desire to identify”, as expressed on Taglit-Birthright Israel trips, which bring young Jews between the ages 18-26 to Israel, for a free ten-day educational trip.

The aircraft represent the trip to Israel and the participants’ experience of discovering their identity that takes place during their stay in Israel. The exhibition has received the support of the Buenos Aires city government.

The painted aircraft project was awarded the Cultural prize for social entrepreneurship last Thursday, by the Ecumenical Social Forum in Buenos Aires. The prestigious prize acknowledges initiatives aimed at improving community life and encouraging community solidarity.

Painted aircraft project (Photo: Taglit)

During the ten years of its existence, Taglit has brought over a quarter million young Jews from around the world to Israel. To date, 10,000 young Jews from Argentina have participated in Taglit-Birthright Israel trips….READ MORE

%d bloggers like this: