Full Text Israel Political Brief April 15, 2015: PM Benjamin Netanyahu’s Yom HaShoah Holocaust Remembrance Day Address at Yad Vashem — Transcript

ISRAEL POLITICAL BRIEF

ISRAEL POLITICAL BRIEF: ISRAEL NEWS

Holocaust Remembrance Day Address by PM Netanyahu at Yad Vashem

Source: PMO, 4-15-15

Photo: Haim Zah, GPO 

[Translation]

Seventy years ago, the bells of freedom rang out across the free world. The horrific nightmare that had engulfed all humanity in blood had come to an end in Europe. But the day the Nazis were vanquished was not only a day of relief and jubilation. It was also a day of great sorrow for our nation, and a day of reflection for the world’s leaders. Leaders of modern countries realized that it was a propitious time to establish a new world order based on defending liberty, eradicating evil and opposing oppression. They articulated the most important lesson of World War II: democracies must not turn a blind eye to the aspirations of tyrannous regimes to expand. A conciliatory attitude toward these regimes only increases their propensity for aggression. And if such aggression is not stopped in time, humanity might find itself in a much bloodier battle.

In the years before World War II, the free world tried to appease the Nazi regime, to gain its trust, to curry its favor through gestures. There were those who warned that this concessionary policy would only whet Hitler’s appetite, but these warnings were ignored due to the natural human desire for calm at all costs. And indeed, the price was exacted not long after, and it was too heavy to bear – six million of our people were slaughtered in the Holocaust, and millions of others were killed in this terrible inferno.

When the war ended, the conclusion was clear: there is no room for weakness when facing tyrannous regimes that send their murderous tentacles in every direction. Only by standing firm and adhering to the values of liberty and tolerance can we ensure the future of humankind.
There are many around the world who claim that the lessons learned then are still valid today. They affirm: “Never again!” They declare: “We will not turn a blind eye to the expansionist intentions of a violent tyranny.” They promise: “We will oppose evil as soon as it begins.” But as long as these announcements are not backed by practical actions – they are meaningless. Did the world really learn a lesson from the inconceivable universal and Jewish tragedy of last century? I wish I could stand here and tell you that the answer to this was yes.

Today, ever more threats challenge human civilization. Radical Islamist forces are flooding the Middle East, destroying remnants of the past, torturing the helpless, murdering innocents. They hope to establish caliphates, more than one, like in the Middle Ages. At the same time, the extremist regime in Iran is oppressing its people; it is rushing forward and submerging the Middle East in blood and suffering – in Yemen, in Syria, in Lebanon, in Iraq, in Gaza and across the border of the Golan Heights.

Just as the Nazis aspired to crush civilization and to establish a “master race” to replace it and control the world while annihilating the Jewish people, so too does Iran strive to gain control over the region, from which it would spread further, with the explicit intent of obliterating the Jewish state. Iran is advancing in two tracks: the first is in developing the ability to arm itself with nuclear weapons and stockpile ballistic missiles; and the second – exporting the Khomeinist revolution to many countries by widely using terrorism and taking over large parts of the Middle East. Everything is out in the open – it is all taking place in broad daylight, in front of the cameras. And yet, the blindness is immense.

“For, behold, darkness shall cover the earth, and gross darkness the peoples,” said the Prophet Isaiah. The determination and lessons that were acquired through blood seventy years ago are now dissipating, and the darkness and fog of denying reality are taking their place. The bad deal that is being made with Iran demonstrates that the historic lesson has not been internalized. The West is yielding in the face of Iran’s aggressive actions. Instead of demanding a significant dismantling of the nuclear program in Iran – a country that clearly states its plans to exterminate six million Jews here and elsewhere, to eradicate many countries and many regimes – the superpowers back down. They are leaving Iran with its nuclear capabilities intact, and even allowing it to expand them later on, regardless of Iran’s actions in the Middle East and around the world.

As the civilized world is lulled into slumber on a bed of illusions, the rulers of Iran continue to encourage subversion and terrorism and disseminate destruction and death. The superpowers turn a deaf ear to the crowds in Iran shouting: “Death to America; Death to Israel.” They turn a blind eye to the executions of those who oppose the regime and of members of minority populations. And they hold their peace in the face of the massive arming of terrorist organizations. At most, they make a halfhearted statement for the record.

I have heard that in honor of Holocaust Remembrance Day a competition with prizes is soon to take place in Tehran with participants from 56 countries. It is a Holocaust denial cartoon competition. Will we hear protests? At best, a minor condemnation might be heard; that will minimally fulfill their obligation.

Distinguished guests, Israeli citizens and representatives of other countries,
The bubble of this illusion is going to burst. Democratic governments made a critical mistake before World War II, and we are convinced – and I must say that many of our neighbors are too – that they are making a grave mistake now too. It is possible that this partnership with many of our neighbors, the partnership in identifying threats, will be the foundation for the partnership to forge a better, safer and more peaceful future in our region. Meanwhile, we will not flinch. We will continue to insist on the truth, and we will do everything we can to open the eyes that are shut.

I do not want to mislead anyone. We have tests ahead of us. We are in the midst of a great battle against the enervation, the weakness, the denial of reality – we will stand with our full force.

While there are those who refuse to understand our position, there are many others who identify with us. But even if we are compelled to stand alone, we will not be afraid. In any scenario, in any situation, we will safeguard our right, we will maintain our ability, we will keep our resolve to defend ourselves.

Seventy years ago we were war refugees, powerless and voiceless. Today we express what we have to say, and we are determined to safeguard our existence and our future. It is our duty to fight those who wish to destroy us, not to bow down to them or to downplay reality. We will not allow the State of Israel to be a passing episode in the history of our people.

Distinguished guests,
Today in my office I met an 85-year-old Holocaust survivor, Abraham Niederhoffer. Abraham was born in Romania. When he was 12 years old he witnessed the brutal murder of his relatives by a Romanian soldier. He was taken on a cattle train to Ukraine, where he survived the Holocaust. Due to the persistent refusal of the communist authorities in Romania to permit his emigration, he only came to Israel in 1969. Here he worked as an engineer and supervisor, contributing to the building of the country. He told me his story with great emotion, so much so that he had to pause several times. At the end of the meeting, he beseeched me, “Prime Minister,” he said, “it is your duty to prevent another Holocaust.” And I responded: “That is exactly how I see my responsibility. That is exactly how I see my responsibility.”

Seven decades ago, the survivors emerged from the camps, from the forests, from the March of Death, battered and bruised with nothing but the tattered clothes on their backs. Upon their release, the prisoners of the camps from all nations were asked by the Allied soldiers where each one wished to go. The Poles returned to Poland; the Russians returned to Russia; the Hungarians – to Hungary; the Ukrainians – to Ukraine. But a great many of them had nowhere to return to. They stood hopeless, because they did not have their own country.

Today, we have our own country – a flourishing and modern country; a country that rests on the heritage of our forefathers and stands at the vanguard of global knowledge; a country that disseminates a great light; a country that has taken charge of its destiny. Seventy years after the valleys of death, we revere the living, the vibrant, the creative, the flourishing.

Israel breaks ground on every front of modernization – in science, medicine, technology, agriculture, education and culture. And we do this not only for our people. We do this for the benefit of all humanity. This is what our existence is based upon – on our commitment to the safety and future of Israel, on the deference to our heritage, and on the unity of a nation in which a vast life force shines. The nation of Israel, which has arisen from the hellfire, is ready for any challenge.

“Shake thyself from the dust; put on thy beautiful garments, my people.” The eternal nation has shaken itself from the dust, returned home, stood tall, established an outstanding country and an outstanding army, the Israel Defense Force, in which our brave and courageous sons and daughters serve.

We will remember those who were murdered, we will guarantee life.

דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם

 

15/04/2015

יום רביעי כ”ו ניסן תשע”ה

– הטקסט עבר התאמת עריכה –

מכובדי נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין ורעייתו נחמה,
נשיאת ביהמ”ש העליון מרים נאור ובעלה פרופ’ אריה נאור,
יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין,
הרבנים הראשיים,
שרים,
חברי כנסת,
אבנר שלו, יו”ר יד ושם,
מכובדיי הרבים מן הארץ ומן העולם,
ניצולי השואה היקרים לנו, חסידי אומות העולם שנותנים מופת לאנושות כולה,
אזרחי ישראל,

לפני שבעים שנה צלצלו פעמוני החירות ברחבי העולם החופשי. סיוט האימים שהשקיע את האנושות כולה במצולות של דם – בא לקצו באירופה. אך יום הניצחון על הנאצים לא היה רק יום של הקלה ושמחה. הוא היה יום מהול בעצב נורא לעמנו, אבל הוא גם יום של חשבון נפש למנהיגי העמים. מנהיגי המדינות הנאורות הבינו שזוהי שעת כושר לכונן סדר עולמי חדש שמתבסס על הגנת החופש, מיגור הרשע והתנגדות לעריצות. הם ביטאו בקול רם וצלול את הלקח העיקרי של מלחמת העולם השנייה: לדמוקרטיות אסור להעלים עין מכוונות ההתפשטות של משטרי הרודנות. פייסנות כלפי משטרים אלה רק מגבירה את נטייתם לתוקפנות. ואם תוקפנות זו לא תיבלם בזמן, עלולה האנושות להיקלע למלחמות קשות הרבה יותר.

בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, העולם החופשי ניסה לפייס את המשטר הנאצי, לרכוש את אמונו בוויתורים, לקנות את רצונו הטוב במחוות. היו אמנם מי שהזהירו שמדיניות פשרנית זו רק תגביר את תיאבונו של היטלר. אך האזהרות האלו נדחו הצדה מכוח הטבע האנושי הטבעי, לקנות שקט בכל מחיר. ואכן המחיר לא איחר לבוא – והוא היה כבד מנשוא. שישה מיליון בני עמנו שנטבחו בשואה, ועשרות מיליוני בני-אדם נוספים שנהרגו בתופת הנוראה.

בגמר המלחמה, המסקנה הייתה חותכת: אין מקום לרפיון מול משטרי עריצות ששולחים את זרועותיהם הרצחניות לכל עבר. רק עמידה איתנה מולם, תוך שמירה על ערכי החירות והסובלנות – רק עמידה כזו תבטיח את עתיד האנושות.

רבים בעולם מצהירים שהלקחים שהופקו אז, תקפים גם היום. הם מכריזים: “לעולם לא עוד”. הם מצהירים: “לא נעלים עין משאיפות ההתפשטות של רודנות אלימה”. הם מבטיחים: “נתנגד לדברים הרעים בתחילתם”. אבל כל עוד למלים הללו אין ביטוי בפועל – הן חסרות משמעות. ובכן, האם העולם באמת למד מהטרגדיה הבלתי נתפסת, האוניברסלית והיהודית, של המאה הקודמת? הלוואי שהייתי יכול לעמוד כאן ולומר לכם שהתשובה לכך חיובית.

בימים אלה הולכים ומתרבים האיומים על התרבות האנושית. כוחות האסלאם הקיצוני שוטפים את המזרח התיכון, משמידים את שרידי העבר, מתעללים בחסרי ישע, טובחים בחפים מפשע, ומבקשים להקים ח’ליפות, אפילו יותר מאחת, בסגנון ימי הביניים. במקביל, המשטר הקנאי באיראן מדכא את עמו, שועט קדימה ומטביע בדם וסבל את המזרח התיכון: בתימן, בסוריה, בלבנון, בעיראק, בעזה ומול גולן.

כשם שהנאצים שאפו לרמוס את הציוויליזציה ולהשליט במקומה את “הגזע העליון” עלי אדמות, תוך השמדתו של העם היהודי – כך חותרת איראן להשתלט על האזור וממנו להתפשט הלאה, תוך כוונה מוצהרת להשמיד את מדינת היהודים. איראן מתקדמת בשני נתיבים: הראשון – פיתוח יכולת להתחמש בנשק גרעיני ובניית מאגר של טילים בליסטיים. השני – ייצוא של המהפכה החומייניסטית לארצות רבות, תוך שימוש מסיבי בטרור ובכיבוש של שטחים נרחבים במזרח התיכון. הכל גלוי לעין. הכל מתרחש לאור יום ולעיני המצלמות. ובכל זאת העיוורון גדול.

“כי הנה החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים”, אומר הנביא ישעיהו. הנחישות והלקחים שנקנו בדמים רבים לפני שבעים שנה, כל אלה מתפוגגים היום. את מקומם תופסים החושך והערפל של הכחשת המציאות. ההסכם הרע שמתגבש עם איראן מלמד שהלקח ההיסטורי לא הופנם. מול פעולותיה האגרסיביות של איראן – המערב מוותר. במקום לדרוש פירוק משמעותי של יכולת הגרעין של איראן, מדינה שאומרת בפירוש שהיא הולכת להשמיד שישה מיליון יהודים כאן, ולא רק כאן, להשמיד הרבה מדינות והרבה משטרים – במקום לדרוש זאת ובמקום להתנות את הסרת המגבלות המוטלות עליה בהפסקת תוקפנותה – המעצמות נסוגות. הן משאירות בידי איראן את היכולות הגרעיניות שלה ואף מאפשרות לה להרחיבן בהמשך, ללא קשר למעשיה של איראן במזרח התיכון וברחבי העולם.

בעוד העולם התרבותי שוקע בתרדמת על מצע של אשליות –שליטי איראן מעודדים חתרנות וטרור, מפיצים הרס ומוות. למשמע המונים שקוראים בטהרן: “מוות לאמריקה, מוות לישראל” – המעצמות אוטמות את אוזניהן. למראה ההוצאות להורג של מתנגדי המשטר ובני קבוצות המיעוט באוכלוסייה, הן עוצמות את עיניהן. ונוכח החימוש המסיבי של ארגוני טרור, הן ממלאות פיהן מים. לכל היותר, הן משמיעות אמירה רפה למען הפרוטוקול.

בדקתי ומצאתי שלקראת יום הזיכרון לשואת עמנו, “התבשרנו” שבקרוב תתקיים בטהראן תחרות בינלאומית עם נציגים מחמישים ושש מדינות, תחרות נושאת פרסים של איורים העוסקים בהכחשת השואה של העם היהודי. האם על כך תישמע מחאה? במקרה הטוב, יישמע גינוי מינורי כדי לצאת ידי חובה.

מכובדיי, אזרחי ישראל ונציגי המדינות שאיתנו, סופה של האשליה הזאת להתנפץ. הממשלות הדמוקרטיות טעו טעות גורלית לפני מלחמת העולם השנייה, ואנחנו משוכנעים, אני חייב להגיד שיחד עם רבים משכנינו, שהן טועות טעות מרה גם עכשיו. ייתכן שהשותפות הזאת עם לא מעט משכנינו, השותפות בזיהוי האיומים, תהווה בסיס גם לשותפות ביצירת עתיד טוב יותר, בטוח יותר ושליו יותר באזורנו. בינתיים לא נירתע. נוסיף להתעקש על האמת, ונעשה כל מה שביכולתנו לפקוח את העיניים הנעצמות.

אינני רוצה להשלות אף אחד, עוד נכונו לנו ימי מבחן. אנחנו בעיצומו של מאבק גדול. מול העייפות, מול הרפיון, מול הכחשת המציאות –נתייצב במלוא כוחנו. בצד אלה שמסרבים להבין את עמדתנו, ישנם רבים אחרים שמזדהים איתנו. אבל גם אם ניאלץ לעמוד לבד, לא יירא לבנו. בכל תרחיש, בכל מצב, נשמור על זכותנו, נשמור על יכולתנו, נשמור על נחישותנו להגן על עצמנו.

לפני שבעים שנה היינו אומה של פליטי חרב, חסרי כוח וחסרי אפשרות להשמיע את קולנו. היום אנחנו משמיעים את דברנו, ואנחנו נחושים להבטיח את קיומנו ועתידנו. תפקידנו להיאבק בשואפים להשמידנו, ולא להרכין ראש בפניהם וגם לא להקל במציאות. לא ניתן שמדינת ישראל תהיה אפיזודה חולפת בתולדות עמנו.

מכובדיי, פגשתי היום במשרדי ניצול שואה בן שמונים וחמש – אברהם נידרהופר. אברהם נולד ברומניה, בגיל 12 היה עד לרצח מזעזע של קרובי משפחתו בידי חייל רומני. הוא נלקח ברכבת משא של בהמות לאוקראינה, שם שרד את השואה. רק ב-1969, בשל סירובם העקשני של השלטונות הקומוניסטיים ברומניה להרשות את יציאתו – הוא הגיע ארצה. בישראל עסק אברהם כמהנדס ומפקח בבניית המדינה. הוא סיפר לי את סיפורו בהתרגשות עצומה, לעתים הוא היה צריך לעצור מרוב התרגשות, ובסוף הפגישה הפציר בי: “ראש הממשלה”, הוא אמר, “תפקידך למנוע שואה נוספת”. והשבתי לו: “כך בדיוק אני רואה את אחריותי, כך בדיוק אני רואה את תפקידי”.

לפני שבעה עשורים הגיחו הניצולים מן המחנות, מן היערות, מצעדות המוות– רק בגדים בלים לגופם, כולם פצע וחבורה. כשניצבו אסירי המחנות מכל האומות למסדר השחרור, הם נשאלו על ידי חיילי בעלות-הברית לאן כל אחד מהם רוצה לחזור. הפולנים חזרו לפולין; הרוסים שבו לרוסיה; ההונגרים – להונגריה; האוקראינים – לאוקראינה. אלא שלהמוני יהודים כלל לא היה לאן לחזור. הם עמדו חסרי אונים, כי לא הייתה להם מדינה משלהם.

היום יש לנו מדינה משלנו – מדינה פורחת ומתקדמת. מדינה שיונקת ממורשת אבות וניצבת בחזית הידע העולמי. מדינה שמפיצה אור גדול. מדינה שלוקחת את גורלה בידיה. שבעים שנה אחרי גיאיות המוות, אנו מקדשים את החי, התוסס, היוצר, הפורח.

ישראל פורצת דרך בכל חזיתות הקדמה – במדע, ברפואה, בטכנולוגיה, בחקלאות, בחינוך ובתרבות – ואנחנו עושים זאת לא רק למען עמנו, אנחנו עושים זאת למען כל יושבי תבל. על אלה ייכון קיומנו – על המחויבות לביטחון ועתיד ישראל, על הדבקות במורשתנו, ועל אחדות העם שמפעם בו כוח חיים אדיר. עם ישראל שיצא משאול תחתיות –יכול לכל אתגר.

“התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך, עמי”. עם הנצח התנער מעפר, שב הביתה, זקף קומתו, הקים מדינה לתפארת והקים צבא לתפארת, צבא ההגנה לישראל, בו משרתים בנינו ובנותינו האמיצים והגיבורים.

נזכור את הנספים, נבטיח את החיים.

Leave a comment

Leave a Reply

Please log in using one of these methods to post your comment:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: