Full Text Israel Political Brief July 2, 2013: PM Benjamin Netanyahu’s Speech at the Knesset Marking 37th Anniversary of Entebbe Raid

ISRAEL POLITICAL BRIEF

ISRAEL POLITICAL BRIEF: ISRAEL NEWS

דברי ראש הממשלה נתניהו בישיבה בכנסת לציון 37 שנים למבצע יהונתן

Source: PMO, 7-2-13
יום שלישי כ”ד תמוז תשע”ג

 
 
 

תודה לך עומר בר-לב על שיזמת את הכינוס הזה ותודה לכם ידידיי שדיברתם כאן, ריגשתם אותי מאוד. למבצע החילוץ באנטבה היו השלכות גדולות, על אחת מהן למדתי באנטבה כשהוזמנתי לפני כמה שנים לטקס מיוחד במינו על ידי נשיא אוגנדה, מוסבני.

בטקס הזה שמו שלט זיכרון ליוני ולחטופים שנספו באנטבה על מגדל הפיקוח. הטקס היה טקס של הצבא האוגנדי, יש להם טקס מיוחד לכבוד הנופלים, לכבוד חייל שנפל. מרגש מאוד.

ואחרי הטקס אמרתי לנשיא בגילוי לב: “תראה, אני רוצה שתדע שבעיניי זה לא דבר של מה בכך שבמדינה זרה, המדינה שלך, חיילים שבאו ממדינה אחרת ופשטו לתוכה, והרי יוני וחבריו הרגו עשרות חיילים אוגנדים. והנה אתם מעלים פה שלט זיכרון”.

הוא אמר: “כן, זה נכון. אבל אני רוצה שתבין מה המשמעות לנו: אחת, המשמעות של המלחמה הכוללת בטרור, שאנחנו עדיין בתוכה ונאבקים בכוחות כאלה גם כן. אבל הייתה משמעות נוספת – אנחנו נלחמנו במשך שנים נגד הרודן הזה אידי אמין במעמקי הג’ונגל ולא יכולנו לו. כשאנחנו שמענו על הנחיתה של כוחות צה”ל באנטבה ועל המעשה שעשו, אנחנו ידענו שנפיל אותו, אנחנו נגבר עליו, אז ידענו”.

בדרך לאנטבה יוני אמר לאחד מחבריו שאם הוא יראה את אידי אמין הוא יהרוג אותו. הוא אמר לו: “איך אתה מעלה דבר כזה?”. הוא אמר: “הוא פושע מלחמה, אם אני אראה אותו – אני אהרוג אותו”. הוא נהרג שם, אבל חבריו השלימו את המשימה להחזיר את חטופינו הביתה.

וחצי תריסר, נדמה לי, מבוגרי היחידה משרתים כאן בכנסת היום, ביניהם חברי הכנסת בר-לב ושאול מופז שהשתתפו במבצע עצמו. אני חושב שזה לא מקרי, בכל זאת היחידה היא יחידה קטנה מאוד. גם בכנסות קודמות היו בוגרים שלה, ואני חושב שהדבר הזה הוא תוצאה של יכולת של התמקדות במשימה ותעוזה, קבלת אחריות אישית והיכולת לרכז עבודת צוות להשגת מטרות לאומיות עליונות. ואני אגב מאמין שברגעי מבחן כאלה ואחרים, העובדה שאנחנו נמצאים בשני צדי מתרס היא חסרת משמעות, כי אנחנו באותו צד של המתרס ברגע ההכרעה.

בכל אופן ליחידה יש זכות חשובה, יחד עם יחידות אחרות של צה”ל. אבל כשאני שמעתי על המבצע, הייתי אז סטודנט בארה”ב, שמעתי כמובן על החטיפה, אבל שמעתי שכוחות צה”ל שחררו חטופים באנטבה. אני צלצלתי מייד לאחי עידו ושאלתי אותו שאלה אחת, “נו, הם חזרו כבר?”. הם חזרו, זה היה ברור מי זה הם. הוא חזר, גם זה היה ברור. הוא אמר לי “עדיין לא”. אבל היה לי ברור שמדובר ביוני וחבריו.
ליוני היו הרבה מבצעי חילוץ, יותר מאחד או שניים. אחד, כמה שעות לפני סוף מלחמת ששת הימים במוצב ג’לבינה ברמת הגולן, כשהוא ניגש לחלץ קצין לצדו שנפגע מאש סורית, והוא עצמו נפגע שם וגמר את המלחמה כנכה צה”ל שלא ישרת יותר. ועד חילוצו של יוסי בן חנן תחת אש בתל שאמס במלחמת יום הכיפורים, שעבור החילוץ הזה הוא קיבל את עיטור המופת.

אבל היחידה עצמה חילצה חטופים, ועל כן היה ברור שהיא תצא למבצע הזה, אם יש לו התכנות, ואכן מה שקרה הוא, שכפי שתואר כאן על ידי חבר הכנסת מופז וגם חבר הכנסת בר לב, היה לחץ מלמטה, מהצבא, מהיחידה, גם ממפקדי חיל האוויר, מבני פלד זכרונו לברכה, והטייסים שהביעו ביטחון ביכולתם לבצע את המשימה חרף הסיכונים, והם היו שם.

אבל צריך לתת את מלוא הקרדיט לראש הממשלה דאז יצחק רבין זכרונו לברכה, ושר הביטחון שמעון פרס, שקיבלו החלטה מאוד נועזת, כי אף פעם, אף פעם לא יודעים באמת. באנטבה משאית אחת על המסלול הייתה יכולה לסכל את המשימה – ולכן לא היה ביטחון, וההבדל בין הצלחה לכישלון הוא כחוט השערה. יש כאן אנשים ששירתו בצבא והם יודעים בדיוק על מה אני מדבר, כחוט השערה.

אבל ההחלטה לבצע את המבצע נבעה מהאפשרות שניתן לבצע ושיש חשיבות עליונה, לזקוף את קומתה של ישראל. הרי המבצע הזה היה מלווה בסלקציה – 30 שנה אחרי השואה, 30 וכמה שנים, טרוריסטים גרמנים עושים סלקציות בין יהודים ולא יהודים, משאירים את היהודים, מאיימים לרצוח אותם.

והמשמעות היא לא רק לאוגנדים ולא רק לטרור, אלא לנו, קודם כל כיהודים, מה המשמעות של המדינה הזאת, מה היא יכולה להשיג ברגעי מבחן. ובכן הממשלה שילחה את צה”ל אלפי קילומטרים ממדינת ישראל, כדי לחלץ יהודים – והכוח ביצע את משימתו, חילץ את החטופים, חיסל את המחבלים, הרג את המשמר האוגנדי המיידי, פוצץ את חיל האוויר וחזר למדינת ישראל.

האיומים עלינו ב-37 השנים שחלפו נמשכים, אבל הדוגמה של אנטבה אומרת שאנחנו יכולים להם. וגם היום אני אומר שאין מקום שהזרוע הארוכה של מדינת ישראל לא מגיעה אליו ולא תגיע אליו כדי להגן על מדינת ישראל. היום הזה היה יום חג למדינת ישראל ולשוחרי החופש והקדמה בעולם.

עבור כמה משפחות בישראל זה היה יום של תוגה ויגון נוראיים. משפחתה של דורה בלוך זיכרונה לברכה, ופסקו כהן ועידו בורוביץ’ וז’אן ז’אק מימוני זיכרונם לברכה. ואני מבקש מעל הבמה הזאת לבקש בריאות ואריכות ימים לחברנו המופלא סורין הרשקו.

היום הזה, עבורי, שינה את מהלך חיי, וחיי הוריי ואחי (עדו). 37 שנים עברו מאז, הוריי נפטרו, אבל לעולם לא אשכח את ההוד וההדר שבו נשאו את יגונם בנפול בנם הבכור יונתן”.

Advertisements
Leave a comment

Leave a Reply

Please log in using one of these methods to post your comment:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: