Full Text Israel Political Brief June 13, 2013: PM Benjamin Netanyahu’s Speech at the Opening of the new permanent exhibition ‘Shoah / Holocaust’ in block 27, the Jewish pavilion, Auschwitz – Birkenau דברי ראש הממשלה נתניהו בחנוכת תערוכת הקבע החדשה ‘שואה’ בבלוק 27, הביתן היהודי, במחנה אושוויץ-בירקנאו

ISRAEL POLITICAL BRIEF

ISRAEL POLITICAL BRIEF: ISRAEL NEWS

PM Benjamin Netanyahu’s Speech at the Opening of the Permanent Exhibition in Block 27 at Auschwitz-Birkenau

Source: PMO, 6-13-13

יום חמישי ה’ תמוז תשע”ג

Photo by: GPO

Translation

 I stand here today in pain but with pride.  I came to speak on behalf of the citizens and people of Israel.  I came here today, together with the ministers of the Government of Israel, with Holocaust survivors.  We came from Jerusalem in order to commemorate the millions of Jews, including hundreds of thousands of children and infants, who were murdered by the Nazis in this cursed place.  We stand here today with the survivors who lived through this hell in Block 27.  This is a special occasion, and I am very moved.

Eli Wiesel once told a visitor, “Look at the paintings; touch the names”.  I just saw the paintings by the children – flowers and gallows.  One child painting a rabbit running free and I saw, I touched the names – the names of millions of Jews.  Not all of them arrived here.  One and a half million were killed in the forests and towns, in the villages and in holes, including my late father-in-law’s twin sister – my father-in-law Shmuel Ben-Artzi was then Shmuel Hon, and his beautiful sister, Yehudit Hon, was only in her twenties.  I saw her name there.

Anyone who denies the Holocaust should come to Block 27 and read every name.

I wish to thank you, Mr. Minister, and the Prime Minister of Poland, for your partnership in this important project of remembrance.  In our scriptures it is written: “The Eternal One of Israel does not lie,” and we reiterate our promise today that it will also remember.

We all know that the Nazi fire of destruction was directed first and foremost at the Jews, but very soon it spread and consumed many others, as happened here as well.  What began as hatred for the Jews, which no one stopped in time, led to the greatest crime in history and to the greatest threat to the future of humanity.

When I served as Israel’s ambassador to the United Nations, I conducted a campaign to open the archive of Nazi war criminals, an archive which was hidden and locked away in the UN.  No one had entered for 40 years.  When I finally walked into that archive and read through all of the files, I discovered further proof of a shocking historic truth – the allied leaders knew what was happening here.  They could have easily diverted their planes, which were bombing the nearby chemical plants, to here.  They could have bombed the railway tracks that led to Auschwitz-Birkenau.  They could have easily bombed the furnaces in Birkenau in order to stop the death machine.

The allied leaders knew about the Holocaust at the time it was occurring.  They understood precisely what was happening in the death camps; they were asked to take action; they could have taken action; and they did not take action.

The lesson for us, for the Jews, is clear.  We cannot be complacent in the face of threats of our annihilation.  We cannot bury our heads in the sand or assume that others will do the work for us.  We must issue a warning and attempt to mobilize the world against these intentions for destruction, but above all we cannot be helpless and surrender our fate to other’s hands.  We identify the danger ahead of time and are prepared to defend ourselves by ourselves.

From this place, from Auschwitz-Birkenau, this place which is proof of the desire to exterminate our people, I, the Prime Minister of Israel, the nation of the Jewish people, say to all countries of the world: the State of Israel will do all that it must in order to prevent another Holocaust.

Even today there are those who declare their intentions to destroy millions of Jews, to erase the Jewish state off the face of the earth.  But today we have a sovereign country and a strong army which allow us to defend ourselves and stop these immoral intentions.  Our ability and our preparedness to defend ourselves: this is the difference between our situation then and our situation now.  And this difference is embodied in the stories of two people who are here with me today.

The first, Joshua Shiki Shani, arrived in Bergen-Belsen at the end of World War Two as a baby.  Eventually he joined the IDF and served as a pilot in the Air Force.  Shiki flew the first Hercules that brought the IDF soldiers to Entebbe.  Shortly before that, the German terrorists sorted the hostages – they sorted them 30 years after the Holocaust.  They kept the Jews and threatened to execute them.  In the impressive rescue operation, the IDF fighters freed the hostages and brought them back to the State of Israel.

This is the difference between what happened during the Holocaust and what has changed since the establishment of the State of Israel.

Another person is with us today, and his family history also embodies the great change in the situation our people.  His grandmother was a young woman when she arrived in this place, to the work camp.  Her picture is part of this exhibit.  When the young girl, Rachel, arrived here and was fighting for her survival, it is doubtful that she could have believed that one day she would leave through the gates of hell, move to the Land of Israel and start an exemplary family, and that her grandson, Alon, who is here with us today, would be a combat pilot in the Air Force of the Israel Defense Forces, which ensures the future of the Jewish state.

There are those who say that the attitude towards the Jews has changed since the Holocaust.  I ask you, what has really changed?

Hatred of the Jews has changed form but it still remains.  If not racial superiority, then religious superiority is the order of the day.  The world’s indifference in light of this hatred has also remained.  The world has very quickly become accustomed to hearing declarations only 65 years after the Holocaust, declarations of intent to annihilate millions of Jews – and the world continues to act in the same manner.  The hesitancy of enlightened countries to act against extreme regimes which threaten us and threaten world peace – this too has not changed.

The only thing that has truly changed is our ability and our determination to act to defend ourselves and prevent another Holocaust.  This truth is a source of heavy and constant responsibility – to ensure by any means necessary the future and security of the State of Israel against those who seek our destruction.

This is the last will and testament of the six million, our brothers and sisters who perished in the Holocaust and it is our duty – and we will carry it out.

דברי ראש הממשלה נתניהו בחנוכת תערוכת הקבע החדשה ‘שואה’ בבלוק 27, הביתן היהודי, במחנה אושוויץ-בירקנאו

Source: PMO, 6-13-13


יום חמישי ה’ תמוז תשע”ג
סגור
צילום: לע”מ לחץ להגדלה
צילום: לע”מ

” שר התרבות של פולין, בוגדן זגרויבסקי, שרי ממשלת ישראל, יו”ר הנהלת יד ושם אבנר שלו, תודה לך אבנר ולכל אנשי יד ושם, לוועדת התביעות ולצוות הבין משרדי, על העבודה הכבירה הזאת שתיכף אתייחס אליה, תודה לכם מקרב לב. ולאמנים הגדולים שעשו כאן מלאכת אמנות, מלאכת קודש. יו”ר מועצת יד ושם ידידי הרב לאו וידידי יו”ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי, ידידי ראש ועדת ההיגוי שמעון שושני, מנהל המוזיאון ד”ר פיוטר צ’ווינסקי, יו”ר הכנסת לשעבר שבח וייס, ניצולי שואה יקרים וקהל נכבד,

אני עומד כאן היום בכאב ובגאווה. באתי לדבר בשמם של אזרחי ישראל ובשמו של עם ישראל. באתי לכאן יחד עם שרי ממשלת ישראל, עם ניצולי שואה. באנו מירושלים כדי להנציח את זכרם של מיליוני היהודים, ביניהם רבבות של ילדים ותינוקות רכים, שנרצחו ע”י הנאצים במקום הארור הזה. לעמוד כאן היום עם הניצולים שחוו על בשרם את התופת בבלוק 27 זהו מעמד מיוחד, הוא מרגש אותי מאוד.

אלי ויזל אמר למבקר ‘תראה את הציורים, תיגע בשמות’. ראיתי את ציורי הילדים עכשיו – פרחים ועמודי תלייה, ילד קטן שמצייר ארנב היוצא לחופשי וראיתי, נגעתי בשמות, שמות של מיליוני יהודים. לא כולם הגיעו הנה. מיליון וחצי נהרגו ביערות ובעיירות, בכפרים ובבורות, ביניהם גם אחותו התאומה של חמי ז”ל שמואל בן ארצי שמואל הון, אחותו התאומה היפהפייה הצעירה בשנות העשרים יהודית הון. שם ראיתי את שמה. יש מכחישי שואה – שיבואו לביתן 27 ויעברו שם שם.

אני מבקש להודות לך אדוני השר ולראש ממשלת פולין, על השותפות החשובה בהנצחה הזאת. במקורותינו כתוב: “נצח ישראל לא ישקר” ואנחנו חוזרים ומבטיחים היום שהוא גם ייזכר.

כולנו יודעים שאש ההשמדה של הנאצים כוונה בראש וראשונה ליהודים, אבל מהר מאוד היא התפשטה וכילתה רבים אחרים, כפי שקרה גם כאן. מה שהתחיל כשנאת יהודים, שאיש לא בלם אותה בזמן, הביא לפשע הגדול ביותר בהיסטוריה, ולאיום הגדול ביותר על עתיד האנושות.

כשכיהנתי כשגריר ישראל באו”ם, ניהלתי מאבק לפתיחת ארכיון פושעי המלחמה הנאצים, ארכיון שהיה ספון וסגור באו”ם, בלי שנכנס אליו איש, במשך כ-40 שנה. לבסוף, כשנכנסתי אליו ועברתי תיק תיק, גיליתי שם עדות נוספת לאמת היסטורית מזעזעת – מנהיגי בעלות הברית ידעו מה התרחש כאן.

הם היו, בנקל, יכולים להסיט את המטוסים שהפציצו את המפעלים הכימיים הסמוכים לכאן. הם היו יכולים להפציץ את מסילות הברזל לאושוויץ-בירקנאו ,הם היו בנקל יכולים להפציץ את הכבשנים בבירקנאו כדי לעצור את מכונת הרצח. מנהיגי בעלות הברית ידעו על השואה בזמן אמת, הם הבינו בדיוק מה קורה במחנות המוות, הם התבקשו לפעול, הם היו יכולים לפעול, והם לא פעלו.

לנו היהודים הלקח ברור. אסור לנו לעמוד שאננים מול איומי ההשמדה. אסור לנו לטמון ראשנו בחול, או להניח שאחרים יעשו בשבילנו את העבודה. עלינו להתריע בשער, עלינו לנסות לגייס את העולם נגד כוונות ההשמדה, אבל מעל לכל אסור לנו להיות חסרי ישע ולהפקיד את גורלנו בידי אחרים. אנו מזהים את הסכנה מבעוד מועד, ואנו מוכנים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו.

מכאן, מאושוויץ-בירקנאו, המקום שהוא עדות לרצון להשמיד את עמנו, אני ראש ממשלת ישראל, מדינתו של העם היהודי אומר לכל אומות העולם – מדינת ישראל תעשה כל מה שצריך כדי למנוע שואה נוספת. כי גם היום יש מי שמצהיר על כוונתו להשמיד מיליוני יהודים ולמחוק את מדינתם מעל פני האדמה. אבל היום יש לנו מדינה עצמאית וצבא חזק, שמאפשרים לנו להגן על עמנו ולעצור כוונות נפשעות כאלה. היכולת והנכונות להגן על עצמנו, זהו כל ההבדל בין מצבנו אז לבין מצבנו היום.

ההבדל הזה מגולם בסיפורם של שני אנשים שנמצאים כאן עמי היום: הראשון הוא יהושוע (שיקי) שני. שיקי הגיע כתינוק לברגן-בלזן עם סיום מלחמת העולם השנייה. לימים התגייס לצה”ל ושירת כטייס בחיל-האוויר. שיקי הטיס את מטוס ההרקולס הראשון שהביא את חיילי צה”ל לאנטבה. זמן קצר קודם לכן עשו טרוריסטים גרמנים סלקציה בבני הערובה. סלקציה, 30 שנה אחרי השואה. הם השאירו את היהודים ואיימו להוציא אותם להורג. בפעולת חילוץ מזהירה שחררו לוחמי צה”ל את בני הערובה והשיבו אותם למדינת ישראל. זהו ההבדל בין מה שהיה בשואה, למה שהשתנה עם הקמתה של מדינת ישראל.

אדם נוסף שנמצא עימנו היום, גם הוא מגלם בסיפור משפחתו את השינוי הגדול שהתרחש במצבו של עמנו. סבתו הייתה נערה צעירה כשהגיעה למקום הזה, למחנות העבודה. תמונתה מופיעה בתערוכה הזאת. כשהגיעה לכאן הנערה רחל ונאבקה על חייה, ספק אם יכולה הייתה להאמין שיום אחד תצא משערי הגיהינום, תעלה לארץ ישראל, תקים משפחה לתפארת, ושהנכד שלה, אלון, שנמצא כאן עמנו היום, יהיה טייס קרב בחיל האוויר של צבא ההגנה לישראל, שמבטיח את עתידה של מדינת היהודים.

יש האומרים שביחס ליהודים העולם השתנה אחרי השואה. ואני שואל מה באמת השתנה? שנאת היהודים לובשת צורה ופושטת צורה, אך היא נשארה בעינה. לא עליונות הגזע – אז עליונות הדת. ושאננות העולם אל מול השנאה הזאת גם היא נשארה בעינה. העולם התרגל מהר מאוד לכך שמצהירים 65 שנה אחרי השואה על כוונה להשמיד מיליוני יהודים – העולם כמנהגו נוהג. וגם ההססנות המדינית, ההססנות של המדינות הנאורות מלפעול נגד משטרים קיצוניים שמאיימים עלינו ועל שלום העולם – גם היא לא השתנתה.

הדבר היחיד שבאמת השתנה, זה יכולתנו ונחישותנו לפעול כדי להגן על עצמנו ולמנוע שואה נוספת. אמת זאת מטילה עלינו אחריות כבדה ומתמדת– להבטיח בכל דרך את עתידה וביטחונה של מדינת ישראל מול מבקשי נפשנו. זוהי צוואתם של ששת המיליונים, אחינו ואחיותינו שנספו בשואה, זוהי חובתנו – וכך נפעל.”

Advertisements
Leave a comment

Leave a Reply

Please log in using one of these methods to post your comment:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: